ייעוץ אישי

אני בהריון ! (קצת קשה לפספס את זה) וכרגיל בשלב הזה להריון אני מתחילה להרהר בעתיד, ואיך להסתדר ולמצוא את האיזון בין לגדל את התינוק, ללגדל את שאר אחיו, בין מטלות הבית השונות, לבין לעבוד ולפתח גם את עצמי.

למצוא איזון בין למצוא זמן להשקיע בעצמי לבין להשקיע בזוגיות (כי אם עוד לא גיליתם את זה, אם לא תשקיעו בה היא תדעך) ובכלל באנשים שיקרים לי. ותוך כדי המחשבות האלו על איזונים עכשוויים ועתידיים תמיד מתפלחת לי מין מחשבה שהלוואי והייתי חיה בעולם של פעם, לפני שחרור האישה, לפני העידן של ימינו של שוויון ועצמאות של נשים. ותמיד המחשבה המתפלחת הזו מעוררת בי את האשליה שפעם אמנם לא היה שוויון אבל היה הרבה יותר קל. לא היה צריך להיות כמו בפרסומת של עדי אשכנזי – "גם וגם", גם אמא וגם אשת קריירה, לא היה צריך גם לנהל חיי בית וגם לנהל חיי חוץ. היית כאישה צריכה לעשות רק דבר אחד וזהו – והיית מרוצה. לא היה צריך למצוא איזון, כי לא היו שני נתונים למשוואה, זו הייתה משוואה רק עם נעלם אחד.

אבל תמיד רגע אחרי שחולפת בי המחשבה והאשליה שפעם היה יותר קל, עוברת בי מחשבה הפוכה שלא הייתי רוצה לחזור לאחור לעולם של פעם, שאמנם אולי היה יותר קל ופשוט, אך לא היתה בו אפשרות של בחירה. זו הייתה משוואה רק עם נעלם אחד, כי הייתה רק אלטרנטיבה אחת סלולה וברורה למה אישה צריכה לעשות בחיים. ועד כמה שכיום הכל יותר מסובך – כי כל כך הרבה אלטרנטיבות קיימות בפניי, אני לא מסוגלת ולא רוצה לחזור באמת לאחור ושיקחו לי את זכות הבחירה. אני רוצה לבחור מה אני רוצה לעשות כשאהיה גדולה, האם בא לי להיות רק אמא? האם בא לי להשקיע את עצמי יותר השנה בעצמי? בחוץ? בעבודה? אני בעצם די אוהבת את זכות הבחירה הזו על אף שהיא מקשה ומסבכת לי את החיים.

ועכשיו כשיש לי את הזכות הזו לבחור, אני חייבת ללמוד איך לעשות את זה טוב, במקום רק לחיות באשליה שפעם היה יותר קל ופשוט. מבחינתי לבחור טוב כולל להשתיק רעשים של הסביבה ולהתרכז רק במה שנכון ומתאים לי ולמשפחה שלי. לנסות לנקות רעשים של אנשים של "מה יגידו השכנים…" לפני כמה שנים החלטתי מהרבה שיקולים להפסיק לעבוד כמרצה באחת האוניברסיטאות. אחד הדברים שהכי הקשו עלי את ההחלטה היה לנקות את הרעשים של "מה יגידו" ומי אני אהיה כשלא אוכל לעמוד ולהציג את עצמי כמרצה באוניברסיטה. לקח לי הרבה זמן להרגיש בעלת ערך גם ללא אותה עבודה, אבל ברגע שניקיתי את הרעש הזה הרגשתי כל כך שלווה עם ההחלטה.

בנוסף לכך עם השנים למדתי שלבחור טוב ולמצוא איזון בין דברים שאני עושה בחיים אומר שאני גם צריכה להרפות את השליטה ולהבין שלא אצליח להגיע לאיזון מושלם. פשוט אין חיה כזו איזון מושלם. זו רק אשליה שקיים מינון מדויק של זמן לעבודה, זמן לילדים, זמן לבעל וזמן לעצמי ולעוד כמה דברים. באמת אין חיה כזו. אבל שזה בסדר להיות בשאיפה אל האיזון עם המון הקשבה לעצמי מתי ישנה הטיה רצינית לצד מסוים שפוגעת בתחומים אחרים ואז יש לעשות מקצה שיפוצים ושיפורים. זה כמובן אומר שאני חייבת להשלים עם העובדה שלעולם לא אהיה מושלמת. השלמה די מעצבנת אבל אמיתית ואולי גם משחררת.

אני בהריון! (באמת קשה לפספס) וכל פעם אני מתחילה להרהר בעתיד, ואיך להסתדר ולמצוא את האיזון בין כל התפקידים שלי כאישה, וכל פעם אני תופסת את המחשבה שאולי היה יותר קל פעם כשלא יכלנו אנחנו הנשים לבחור, אבל רגע אחרי אני מיישרת את הגב ומודה על זכות הבחירה.