"אנחנו משפצים את הבית" זרקה לעברי ענת, "דמיינתי את הבית והשיפוץ כבר הרבה זמן, חלמתי איך יראה, ותכננתי הכל. ואז הגיעה המציאות והורידה אותי לרצפה – "תרתי משמע". פתאום מצאתי את עצמי מתווכחת עם יואב על כל מרצפת בבית. המרצפת הזו שחלמתי עליה – יקרה לו מדיי, והמרצפת הזו שהתפשרתי עליה – יראו בה את הלכלוך, והמרצפת הזו שאני מוכנה עוד ללכת עליה – כהה לו מדיי, ובכלל מסתבר שהוא רוצה אולי פרקט. ואני מוצאת את עצמי רבה, מתווכחת, טוענת טיעונים כמו בבית משפט, ואני כבר כל כך מותשת. במקום לבנות בית אנחנו עוסקים בפירוק שלו. "יואב שישב לצידה הגיב בלהט לדבריה "את מדברת כאילו אני אשם בהכל. למה את לא מספרת לה כמה את עקשנית?! למה את לא מספרת כמה את לא מתפשרת על כלום… לא מחושבת, לא מתחשבת, ו…."
זה היה הרגע שבו עצרתי את השיחה.
"ווואוווו, אני מדמיינת אתכם מדברים ככה בבית, מדברים-מתווכחים-פוגעים ונפגעים. זה באמת נשמע לי הורס בית. וכשאני חושבת על זה אז נראה לי שבאמת בניית זוגיות היא כמו בניית בית, ואולי נוכל לנהל את זה במקביל – נבנה בית מבפנים ומבחוץ. נתחיל מלבנות יחד יסודות – של איך מדברים – לדוגמה נפסיק התקפות שהורסות אחד את השני )כמו שעשינו עכשיו(. דבר שני: נעבור לשלב התכנון – נלמד להקשיב אחד לשניה ולהיפך, וזה על ידי שיחות שמתנהלות הרבה יותר לאט, שבהם לא מגיבים אחד לשנייה אלא רק אחד מדבר והשני משקף מה שמע, מה הבין שחשוב לאחר. וכך נוכל לתכנן ולמצוא חלום משותף. כשיהיה חלום משותף נוכל לעבור לשלב הביצועים – נעשה חלוקת עבודה – כל אחד ישקול במה הוא טוב, נשוחח על כך, נראה מה המגבלות של כל אחד ונלמד איך לתת פידבק חיובי, ואיך כשיש למישהו הערה – איך משתפים בה בלי להפיל את כל הבנין שבניתם, בלי להוריד את השני לרצפה. כי בסוף בסוף המטרה היא לא רק לבנות בית פיזי, אלא לבנות בית אמיתי למשפחה שלכם." לקחתי עוד שניה למחשבה ואז הוספתי "אני חושבת שזה נפלא שככה התחלתם לריב, אני חושבת שזה גרם לכם להבין ולחשוף שמשהו ביסודות של הבית לא עובד תקין, וזה הוביל אתכם לשיפוץ הרבה יותר יסודי בזוגיות שלכם שיאפשר בניה של בית אמיתי גם פיזי, אבל בעיקר נפשי".
