"באתי להתייעץ איתך" אמרה לי חן בביישנות. "אני ועמית נשואים 10 שנים, עם 2 ילדות מתוקות בנות 7 ו-3 .ולפני שתשאלי אותי, יש לנו 2 בנות שהגיעו במאמצים רבים. עברנו אינסוף טיפולי פוריות כדי להביא את הבנות האלה לעולם. איכשהו לאורך השנים הגענו למצב שאנחנו חיים ומתפקדים יחד כמו מנוע משומן היטב. אבל משהו בינינו גווע. אני כבר לא נמשכת לעמית, פעם אחרונה שהיינו יחד הייתה לפני חודשיים וגם אז רק עשיתי לו טובה. בדרך כלל כשהוא חוזר הביתה בסביבות השעה 30:18 אנחנו מנהלים את הבנות ביחד, מקלחות, ארוחת ערב, התארגנות לשינה. וכשהכל נגמר כל אחד פונה למחשב/פלאפון שלו ולעיסוקיו. וזהו, אין בינינו כבר כלום חוץ מהבנות. ועד לפני שבועיים-שלושה זה הספיק לי, אבל לפני שבועיים רכב התנגש במכונית שלי מאחור, לי לא קרה כלום, אבל המכונית הרוסה כליל. ומשהו בחוויה הזו העיר אותי, אני רוצה יותר מהחיים הזוגיים שלי. ועכשיו באתי להתלבט איתך – האם זהו, זה נגמר, ושווה להתגרש. האם יש טעם לנסות להציל את הנישואים האלה? האם זה שאני כבר לא נמשכת לעמית זה לא עדות לכך שאני לא אוהבת אותו יותר?" חן נאנחה בסיום דבריה והביטה בי בציפייה למוצא פי.
"זה כל כך מרשים בעיני שאת קשובה לדברים שהגוף שלך מספר לך" התחלתי את תשובתי אליה, "לכל רגש יש הופעה גופנית, ולכן כשהגוף מביע דברים הוא מספר לנו רישום של רגשות באופן שנצרב גופנית. לכן יש הרבה אנשים שכשהם לחוצים הם הולכים הרבה לשירותים, או כשמתרגשים מסמיקים ועוד. אני מבינה שכשאת מתבוננת בעצמך את שמה לב לחוסר משיכה לעמית. אכן חוסר המשיכה יכול לבטא את מותו של הקשר הזוגי שלכם. אך במקביל יכולות להיות משמעויות נוספות לחוסר המשיכה כגון כעסים ומשקעים זוגיים שלא טופלו שנים. או קשר זוגי שנשאר תקוע ולא עבר התקדמות למרות השנים שעברו. כשאני שומעת על המסע שעברתם כדי להביא את הילדות שלכם לעולם, אני תוהה האם בכל הקשיים ואינסוף הטיפולים באופן הכי הגיוני בעולם, הזוגיות נשארה מאחור, ואולי כרגע נוצרה הזדמנות להחיות אותה מחדש, ואפילו להמריא אותה לגבהים חדשים. אז מה דעתך שננסה?"